ראג'ה יוגה

המילה ראג'ה פירושה מלך. ביוגה מתייחסים להכרה כאל מלכם של כל האיברים.נתיב זה נקרא ראג'ה יוגה או יוגה מלכותית, כיוון שהוא עוסק בלימוד הכרה.

ההכרה היא יכולת מסוימת, כמו היכולת לשחות או ללכת. ההכרה אינה חפץ, היא  אינה משהו סולידי כמו המוח. מין ההכרה נובעים כל הקינאה והצמידויות, הטוב והרע, המשיכות והדחיות, הפחדים והבושות.

כל מציאותינו נמצאת בהכרה. אך כמה מאתנו באמת יודעים מהי הכרה, היכן היא נמצאת, כיצד היא מתפקדת ואיך אפשר להכירה?

המחשבות או התהליך המחשבתי,הם ההכרה. כשם שאנשים רבים מהווים ציבור ,כשם שקבוצת של תווים היא לחן,כשם שקבוצת מילים מהווה שירה –כך המחשבות מהוות הכרה. ההכרה אינה אלא אין ספור מחשבות שכאשר הן מופיעות בזה אחרי זה , במהירות עצומה , הן מעניקות את התחושה שקיימת יחידה אחת המשכית.

ההכרה היא היעדרותך מין ההווה .כאשר אתה נוכח בהווה , בעכשיו , אין הכרה .

ההכרה נוצרת כאשר אתה הופך למחשבות ,כאשר אתה מזדהה איתן. כאשר אתה אינך נוכח. לכן ,כאשר אתה מזדהה עם המחשבות ,אתה מזדהה עם תנועתיות מין העבר אל העתיד. אך כאשר אתה עוצר כאן ועכשיו –התנועתיות יכולה להימשך, אך לגביך הכרה נהלמת, ובמילים אחרות אתה מפסיק להזדהות אימה.

כל תהליך הראג'ה יוגה הוא להתבונן ברצף של מחשבות. ואז הן תתחלנה להתרחק. אתה תהיה מודע לכך שהן מהוות משהו שונה ממך, לכך שהמחשבות אינך אתה , ובאופן טבעי הן תתרחקנה עוד ועוד. רק אז תתוודע לטבעך האמיתי.

ומה אתה ? אתה הנך עכשווית נצחית שרוצה שיחיו אותה , הנמצאת במקום הזה שאתה יכול לסמן רק בנוכחותך.

איפה ?- כאן. מתי ?- עכשיו. עד מתי ?- לנצח.

ראג'ה יוגה מכילה גם את תחום המדיטציה ,ולכן מכנים אותה לעתים "היוגה של מדיטציה".

לפי תפיסת היוגה , כל מה שקשור בצורה זו או אחרת להכרה ולתפקודה  שייך לשיטה זו ,שנחשבת לפסיכולוגיה של היוגה"

ראג'ה יוגה פיתחה מערכת בת שמונה שלבים ,המכונה "אשטאנגה יוגה " או יוגת שמונת השלבים:

"ימה-" ריסונים.

"ניימה" -מצוות.

"אסנה" -תנוחות הפיזיות.

"פראנאיאמה" -הרחבת אנרגיית החיים.

"פראטיאהארה"-התכנסות חושים. 

"דהארן"-ריכוז.

"דהיאן"-מדיטציה. 

"סמאדהי"- תודעת על או הארה.

חמשת השלבים הראשונים נקראים "יוגה החיצונית", ושלושה האחרונים נקראים "יוגה הפנימית".

תרגול שני שלבים הראשונים-"ימה", ריסונים או מצוות אל תעשה , ו" ניימה"  או מצוות עשה -הם תנאי לטיהורו של העולם הפנימי , על מנת שיהיה אפשר להמשיך להתקדם הלאה בדרך של האור.

קיימים עשרה עקרונות של ימה וניימה .חמשת הימות או ריסונים הם:

"האימס"-אי פגיעה.

"סטים"-אמיתות.

"ברהמצ'ריה" -התנהגות עליונה. 

"אסטיה"-אי-גניבה.

"אפריגרהא"-אי-חמדנות. 

בקצרה כל אחד מהם:

"אהימסה"- אי פגיע -הוא עיקרון חשוב ביותר בכל תורת היוגה , המקביל לעיקרון  דומה מתחום הרפואה שלפיו יתכן שנוכל לעזור לחולה וייתכן שלא ,אך מעל לכול עליך להימנע מגרימת נזק .כלומר ייתכן שתקבל את חשיבותה של העזרה לזולת והשירות לחברה , אך אם לא -לפחות אל תפגע.

אין הכוונה כאן לפגיע במישור פיזי בלבד ,אלא גם ברמה מילולית וברמה מחשבתית .

אולם המטרה העיקרית העומדת מאחורי עקרון זה היא לפתח את ההבנה שישנו קיום אחד הנמצא מאחרי הכל. יוגי אינו שואל את עצמו , האם האלוהי קיים .עבורו הקיום הוא אלוהי...

"סטים", אמיתות .עלינו לשמור על כנות בראש ובראשונה עם עצמנו. רק אז נוכל להיות אובייקטיביים ביחס לחולשות וחסרונות שבנו , על מנת שנוכל לתקנם. הכנות ואמיתות החיצוניות חשובות אף הן באותה מידע , אך רק בתנאי שמתלווה אליהן עיקרון אי-פגיע .אם אמיתותך תפגע באחרים , עדיף לשמור על שתיקה.

"ברהמצ'ריה", התנהגות עליונה -ריסון זה מתייחס באופן ישיר לאנרגיה מינית , ומלמד להכירה ולרסנה באמצעות סובלימציה,מבלי לדכאה .אנרגיה המינית היא בעלות עוצמה כה רבה שביכולתה ליצור חיים. לכן, היא מכוונת פנימה באמצעות הסובלימציה , ביכולתה ליצור משהו חדש בפנימיותך .כמו בכל תחום אחר של יוגה, עיקר החשיבות אינו בשינוי המעשים, אלה בשינוי גישה פנימית למין.

ובעצם ה"ברהמצ'ריה" -שפירושה המילולי בסנסקריט הוא  "התנהגות המוליכה לברהמן"  -אין שום קשר ישיר למין עצמו , אלה רק ליחס שלך כלפי מין.

ובמילים אחרות , ברהמצ'ריה , כמו היוגה כולה ,אינה מעוניינת לשנות את העולם או את המציאות , אלה את היחס שלך לאותו עולם , לאותה מציאות. ברהמצ'ריה זה סובלימציה -להפוך את המין , את הצמידות לאהבה .לא לברוח משניהם לבגדים הכתומים של נזיר .אלה לחיות בעולם בגישה שיכולה להוביל לאמת, לאלוהי, לברהמן. לא להיות צדיק מתוך בריחה , אלה צדיק מתוך אהבה.

בחברה המודרנית רודפים האנשים אחרי מין, מכיוון שאין בהם משיכה לאמת .האמת מהווה מקור להנאה ולאושר גדולים לאין שיעור. 

"אסטיה" ,אי-גניבה- פירושה ויתור על כל רצון לרכוש דבר השייך לאדם אחר .המשמעות העמוקה והרחבה יותר של עיקרון זה היא לא להרגיש בעלות על שום דבר בעולם. 

"אפריגרהא", אי -חמדנות -בכל הדרכים הרוחניות הקיימות , לחמוד את כספו של אדם אחר , רכושו או כישרונותיו נחשב דבר פסול.

נסיבה לכך היא שכאשר אתה ממוקד בהונו של זולת, כל האנרגיה שלך,כל הכרתך מופנית כלפי חוץ, ואינך יכול להפנות את תשומת הלב להון הפנימי הנמצא בתוך תוכך. ככול שתחמוד פחות , כך יקל עליך לחיות אותם חיים יוגיים -חיים פשוטים במחשבה גבוהה.

חמשת הניימות או מצוות תעשה, הן:

"סאוצ'ה"-ניקיון.

"סנטושה"-שביעות רצון .

"טפס" -סגפנות .

"סואדהיאיה" -לימוד כתבי הקודש.

"אישוורה פרנידהאנה"-התמסרות מוחלטת לאלוהי.

"סאוצ'ה", ניקיון -מצווה זו אינה מתייחסת לניקיון חיצוני בלבד, כמו מקלחת, חפיפת ראש או צחצוח שיניים אלה היא מבטאת גם טוהר פנימי.פירושו של דבר לא לצבור מחשבות או רגשות שליליים , כגוון קינאה, כאס וטינה , המרעילים את העולם הפנימי.

"סנטוש", שביעות רצון-החכמים מין היהדות כבר אמרו שעשיר אינו זה שצבר רכוש רב , אלה זה ששמח ומסתפק בחלקו.עלינו לפתח גישה של אי -צמידות אל העולם.

"טפס", סגפנות -עיקרון זה עוסק בפיתוח משמעת מנטלית שבאמצעותה אפשר להתמודד עם מצבים שונים גם עם הבלתי נוחים. המשמעות היא ערך חשוב ביותר בדרך רוחנית. קיימים מצבים שיכולים להיות טובים ומועילים ביותר להתפתחותנו, אך לא בהכרח נוחים, ולהפך -ישנם דברים שהם נוחים מאוד , אך אינם טובים ואינם תורמים לגדילה הרוחנית. לשם כך עלינו לפתח "ויוקה " או כוח הבחנה , ולהבחין בין טוב לבין נוח.

  "סואדהיאיה",לימוד כתבי קודש .ביכולתם של כתבים כגון הודות, האופנישדות, התנ"ך או ספרים המתארים את חייהם של נביאים וצדיקים גדולים , למלא את ההכרה בהשראה ומחשבות אלוהיות. המילים שבכתבי קודש אינן נובעות מין ההכרה, אלה ממצב מדיטטיבי שמעבר להכרה.

"אישורה פרנידהאנה," התמסרות מוחלטת לאלוהי-פירושו של דבר לחדול מניסיון לרכוש את האלוהי , ולאפשר לכל מה שאלוהי לרכוש אותך..ובמילים אחרות -להיעלם אל תוך ההתנסות באלוהי .התמסרות פירושה ויתור על רעיון שליטה .עליך להכיר בכך שקיימת תכנית אלוהית  מאחרי כל הקיים , ולא לחוש תסכול כאשר הדברים אינם פועלים בהתאם לציפיותיך.

השלבים הבאים בנתיב הראג'ה יוגה הם:

שלב שלישי :"הסנה "או תנוחה הפיזית . נאמר בטנטרה ימלה טנטרה (27.59) "תנוחה עוזרת להשקיט את ההכרה"

שלב רביעי : "פראנאיאמה" או ריסון  אנרגיה החיונית. בוראהא אופנישד (5.46) נאמר : המימנות בנשימה גורמת להתפתחות פיזית ומנטאלית"                                                              

שלב חמישי : "פרטיאהארה," שפירושה התכנסות חושים. נאמר ברודרה יאמלה טנטרה  (2.24.137)

"פיזור בהכרה נגרם על ידי תשוקה. כאשר התשוקות נשלטות באמצעות פרטיאהארה הופכת ההכרה לשקטה, ומתמקדת באלוהים". פרטיאהארה היא יכולת לכנס את ההכרה ואת חושים , שאינם אלה התארכויות של ההכרה.בכתבים הודיים משווים את הפרטיהארה לצב המוציא את ראשו ורגליו מין השריון ומכנסם בהתאם לרצונו.

חמישה צעדים אלה מהווים את מה שמכונה "התרגול החיצוני של יוגה", מפני שאפשר לתפוס את התרגולים באמצעות החושים . על-ידי התבוננות אפשר להבחין אם אדם מתרגל ימה, ניימה, אסנות, פראניאמה או פרטיאהארה  .

שלושת השלבים האחרונים, שהם "דהארן" או "ריכוז" ,"דהיאן" או "מדיטציה וסמאדהי או הארה" ,מכונים "היוגה הפנימית" מכיוון שכאשר אדם יושב בעיניים עצומות, לא ברור אם הוא מתרגל ריכוז, אם הוא מודט, או שהוא במצב הארה.

שלב השישי:  "דהרן" או ריכוז הוא תהליך של איסוף הקרניים המפוזרות של תשומת הלב ומיקודן בנקודה אחת, באובייקט כלשהו דוגמת צליל, מנטרה ,מנדלה וכדומה.

נאמר ברודרה יאמלה טנטרה (2.27.34-35)"ריכוז בששת המרכזים העדינים (הצ'קרות) ובקונדליני נקרא דהארן" כאשר מלבד המתבונן קיים עוד דבר מה , אין זה אלא ריכוז. כאשר אדם מתנסה ב "אני"  שהוא המתבונן , ובדבר כלשהו הגורם להחצנה של האנרגיה מהמרכז, בין עם זה צ'קרה , מנטרה, אבן או נר .זו עדיין אינה מדיטציה בשום פנים ואופן , אלה ריכוז בלבד , מפני שעדיין קיים מאמץ מסוים . אומנם , אין לזלזל בריכוז .תשומת לבו של אדם חסר ריכוז היא מפוזרת,והוא מבזבז כמויות אדירות של פראנה , של אנרגיה חיונית. תרגול של דהארן למשך 20 דקות  מקנה תחושה נהדרת של מנוחה, ערנות ויצירתיות, שהיא תוצאה של מיקוד כל תשומת הלב ומניעת התפזרותה.

שלב שביעי:  הוא "דיאן"  או מדיטציה. מדיטציה היא כאשר העצמי , העד הדומם הנצחי , המתבונן השקט , הופך לאובייקט ההתבוננות .נאמר במונה אופנישד (8.1.8) "החוויה העליונה לא יראוה, מילים לא יבטאוה, לא תוכל היא להיתפס בחושים האחרים ולא באמצעות היכולת לדעת .ההוויה העליונה מתגלה בדהיאן בלבד .מדיטציה אמיתית מתאפשרת אך ורק כאשר התודעה מיטהרת על ידי ידיעת העצמי ".

המונח הסנסקריטי "דהיאן", שהוא קשה ביותר לתרגום ,פורש באנגלית כ"מדיטציה" .התרגום אינו מדויק דיו , מכיוון שהוא יוצר את הרושם כאילו זהו דבר שאפשר לעשות ולתרגל .לאמיתו של דבר , דהיאן היא התרחשות היא משהו שקורא לך. הדבר שאותו מכנים "תרגול של מדיטציה" אינו אלא יצירת התנאים על מנת ש"דהיאן "תקרה לך. וכאשר  היא הכן מתרחשת, אתה מגלה שדהיאן, מדיטציה היא פשוט להיות במרכז הוויתך , כאן ועכשיו, ולהתבונן מבלי שיהיה שום דבר להתבונן בו...

בתחושה מלאת עוצמה ,תחושה של ריקנות שהיא מלאות ,שלום ושילווה בלבד.

בשלב זה אתה מתחיל להאיר את החשכה, שהייתה כל מה שראיתה עד כה כשעצמתה את עיניך.

על מנת להתנסות במדיטציה עליך ללכת מעבר למחשבות, מכיוון שמדיטציה אינה תהליך מחשבתי .

מה היא הכרה? ההכרה היא עבר. היא כל מה שקרה לך מעודך. כל מה שאתה מסוגל לחשוב עליו הוא עבר. בהווה, בעכשיו, אין הכרה.

נסה לרגע לחשוב על ההווה .מהו ההווה עבור ההכרה-מאה הנוכחית? העשור הנוכחי? השנה הנוכחית ? החודש הנוכחי? השבוע הנוכחי? היום? השעה? הדקה הנוכחית? השנייה הנוכחית? אלפית שניה הנוכחית ?

מדוע אינך מסוגל לחשוב על עכשיו? מדוע העכשיו חומק ממך בכל פעם שאתה מנסה לתפסו באמצעות ההכרה? מכיון שההווה , העכשיו , הוא אתה... העכשיו אינו קיים כדי לחשוב עליו, אלה כדי לחיותו באינטנסיביות בטוטליות.

המדיטציה  היא לשבת ולחיות בתוך אותו עכשיו. האגו מנסה, בצורה זו או אחרת, לצייר לעצמו, לסמן את המרכז של הוויה, לשרטט לעצמו איזושהי מפה, שירטוט. אך זה בלתי אפשרי. מפני שאתה יכול לסמן את המרכז, את העצמי, אך רק להיכנס לשום מקום. עליך רק לסמן את המקום באמצעות נוכחותך.

שלב השמיני:  סמאדהי "או תודעת על ".

נאמר בגנדהוה טנטרה (5.26) "סהסמאדהי הוא כאשר התודעה העצמית מתמזגת עם התודעה העליונה".

הסמאדהי מתחלק לשתי רמות :"סויקלפה סמאדהי, ונירויקלפי סמאדהי. בראשונה נהדרות המחשבות ,אך נותרת מחשבה האחת והיחידה-הידיעה שאין מחשבות, שהיא בעצם המחשבה. במצב זה קיימים עדיין מתבונן ,והמחשבה האחרונה. ברמה שנייה ,נירויקלפה סמאדהי, גם זו נעלמת. כאשר אין שום דבר להתבונן בו,כאשר אין דבר שיצדיק את נוכחותו של המתבונן,או אז הגיע הרגע לפרוש כנפיים ולעוף,להיעלם בתוך הלילה הכסוף של הנשמה.

הארה אין פירושה לתפוס מצב כלשהו באמצעות ההכרה,כפי שאנו רגילים,אלה להתמקם מעבר להכרה ולתפוס את התופס,לחוות את החווה,להתנסות במתנסה,לדעת את היודע.

זוהי התנסות קיומית .הארה אין כוונתה לדעת או לרכוש את החיים ,אלה לחיותם מהנקודה שממנה הם נובעים. להיות המקור. הארה אינה המצב שבו  אתה רואה אור,אלה כאשר אתה המאיר...

כל התנסות כל חוויה היא ציפור או ענן העוברים בשמיים,ואתה – אתה השמיים עצמם.

עליך להזדהות עם הרקע עצמו של כל החוויות ,ללא גבולות.

הארה היא התנסות אין סופית ,בעוד שהכרה היא מוגבלת. ככל שתתאמץ רק תתוודה לכך ,שלתוך הדלי שהוא הכרתך –האוקיינוס לא ייכנס. עליך לזרוק את הדלי, ולצלול אל תוך האוקיינוס. להיות האוקיינוס. מפני שהארה אין פירושה לתפוס משהו שונה ממך,אלה להיות משהו. להיות אתה.

Prabhuji